תחרות השפים ברומניה, יומן מסע.

10 מדליות זהב, 4 מדליות כסף, 9 מדליות ארד, 12 דיפלומות, 6 גביעים וגביע אחד של אלוף האלופים – זהו שלל הפרסים שעמו שבה משלחת השפים הישראלית מתחרות הבישול הבינלאומית, שנערכה ביאש, רומניה, בחסות איגוד השפים הרומני. המשלחת הישראלית מנתה 13 משתתפים יהודים וערבים וכן 2 שופטים.
מזון+ היה הנציג הבלעדי של העיתונות הישראלית לתחרות.

 
איציק דהאן מכין מעטפה לטרין ממקלעת ירקות
 
אמנון אבי ודורון לקראת הכנת המג'דרה לקהל הרחב
 
גלילות במילוי קרם מסקרפונה צוות אבי
צילם שף צחי מויאל
 
 דורון מפלט דגים זה המשטח שהוקצה לו
-
 
המשלחת הפלשתינאית עם לאון מנחם במרכז
 
 גלקסית שוקולד על עלי זהב צוות צהל
 
גם לאריזה יש חשיבות
 
האספרגוס מתעייף מחכים לשופטים שיגיעו...
 
 המתחם הישראלי בחוץ
 
 השופט ראובן הראל בוחן את הדוכן הפלשתינאי
 
 איציק מכין מעטפת לטרין מעלי תרד חלוטים
 
 חגיגת בשר  צילם שף צחי מויאל
 
טרטר של דורון
 
 ילדה צועניה עם מנה חמה ישראלית
 
המג'דרה מבט מעל
 
 יפה לעין וטעים לחך
 
 מנת דג צוות צה"ל צילם שף צחי מויאל
 
 מנת צמחונית ג'עבר
 
 מתוקים של צוות איציק
 
 הסביצ'ה של דורון
 
 סלמון באוויר הפתוח של דורון
 
 פיסול ועיצוב דלעת
  
   צוות צה"ל צוהל יחד עם נשיא ומנכ"ל האיגוד
   צוות אבי מימין וצוות איציק משמאל לאון והשופט הקפריסאי באמצע
 
  השופטים בפעולה
 
   תמונה הסיום: ישראלים בחזית, הפלשתינאיות מעליהם משמאל
דבר הנשיא
שלום  חברים,
משלחת  של  שפים  וקונדיטורים מצפון ועד  דרום יהודים  ומוסלמים יצאה לתחרות  קולינרית במתחם סגור ובאוויר פתוח. כלומר  בשטח.
אני  אישית  הוזמנתי להיות השופט הראשי. השופטים  האחרים היו מגרמניה, רוסיה, יוון, ערב הסעודית, מלטה, ישראל ופינלנד וזה  אומר  כי  המארגנים  מכבדים אותנו  מאוד. כבוד זה אנחנו חולקים - כל שף ושף בארץ. כבוד גדול  הוא.איני יכול להמנע מלציין שבזמננו הפנוי הגענו לסייר בעיר יאש, בה נטבחו כ- 20,000 יהודים. בעיר אנדרטה ובית כנסת סגור שאינו מטופל. החווייה היתה קשה מאוד, אמרתי מספר מילים בתור ראש המשלחת ותפילת אל מלא רחמים. יהי זכרם ברוך.
השפים שלנו חזרו עם זכיות גדולות במיוחד: 10 מדליות זהב, 7 מדליות כסף, 6 מדליות ארד, 10 דיפלומות, 4 גביעים וגביע אלופים אחד. אני גאה ומתרגש. מאמין ומברך את המשלחת הבאה שתצא מטעמנו.
המשתתפים בתחרות היו: אבי סיגאווי, איציק דהאן, איציק חליווא, איסמעאיל ג'אבר, דורון וודקה, האני ג'אבר, חסן ג'אבר, מורד עבד אל רחמאן, מחמוד ג'אבר, פאדי ג'אבר, צחי מויאל ושמעון שושן. כמו כן יצאו 5 שפים מנוטרדם.
השופט הישראלי היה שף ראובן הראל. יו"ר המשלחת ומארגן הנבחרת היה השף איציק חליווא.
הצלחת האיגוד מעניקה לי כוח להמשיך, למען כלל השפים והטבחים בישראל.
בקרוב אנחנו מתארגנים לתחרות דומה, לקראת החודש הבא יימסרו פרטים ורק חברי איגוד יוכלו להירשם. עלי להזכיר ולציין שפעילות  האיגוד אינה רק טיולים  ותחרויות. אנו  מבקשים  שכל  אחד  ישתתף בכל. זו מגמתי. לא רק
  מי שקרוב לצלחת יהיה מרוצה. לא לכך אני מכוון.
אני מאחל לכל בית ישראל, ובמיוחד לכל חברי האיגוד, חג כשר ושמח – ממני ומכל חברי ההנהלה.

                                                                        שף ליאון מנחם,
                                                                        נשיא האיגוד
עזי בירמןעזי בירמן,
שליח מזון+ לתחרות, רומניה

טיסת משלחת השפים הישראלית לרומניה הייתה  אמורה לצאת אחרי חצות.
שף לאון מנחם, הנשיא החדש של איגוד השפים, ביקש מכולם להתייצב בשעה תשע וחצי בשדה. כולם הגיעו בזמן. מה שמאפיין את חברת "טארום" הרומנית שמטוסיה ממריאים בזמן ונוחתים בזמן – תענוג. נחתנו בבוקרשט בשעה שלוש בבוקר והיינו צריכים להמתין ארבע שעות וחצי לטיסת המשך ליאש. הייתה זו הזדמנות להכיר את חברי המשלחת.
היו שם לאון מנחם נשיא האיגוד החדש שיצא להיות ראש צוות השופטים, ראובן הראל הנשיא הפורש שישמש אף הוא שופט בתחרות, איציק חליבה מנכ"ל האיגוד ומתחרה עטור פרסים, גביעים ומדליות ועוד ארבעה עשר שפים (ליתר דיוק היו גם בעלי תארים פחותים משף) שישה מהן ערבים מאבו גוש רובם בני משפחת ג'עבר. מצאנו בית קפה אחד פתוח (מזל גדול) ושם התקבצנו לקבל תדרוך נוסף.

נוחתים
הלילה הלבן הפך לבוקר קר ומושלג. בעת ההמתנה לאוטובוס שיעביר אותנו למטוס, הצליחו כמה מאיתנו לחוות נחיתה רכה של פתותי שלג לבנים ולהיזכר שבארץ, יום קודם לכן הפעלנו במכונית את המזגן...
שעה אחר כך נחתנו במה שהוגדר שדה התעופה הבינלאומי של יאש ובו מסלול אחד לא ארוך במיוחד, חרוץ וקופצני.
השדה קרוב מאוד לעיר, התנועה בכבישים דלה, למרות זאת הגענו למלון אחרי מחצית השעה. הכבישים - אין לי מילה אחרת לומר עליהם חוץ מאשר – מתפוררים. אפילו הכבישים של רמת הגולן לאחר שנטחנו על ידי שרשראות הטנקים במלחמת יום הכיפורים היו נחשבים לחמאה רכה, לעומת כבישי יאש... גם בתי העיר אפורים, מוזנחים, עלובים, כמו מרביתם התושבים בה. איפה העיר שקראתי עליה בגוגל?
הגענו למלון, ושוד ושבר. פירוק המזוודות לווה בחוויה קשה. אחדים מהם מצאו שהצלחות היפות שהביאו לתחרות התרסקו. שף איציק חליבה סיפר כי ניסה להדביק את השברים עם דבק מגע, אך הצלחת נדבקה דווקא לשידה בחדרו...
יום חמישי בצהריים, אחרי יממה וחצי ללא שנה. הרומנים דאגו לנו לארוחה חמה במסעדת פנורמה שמוקמה בקומה השלוש-עשרה של המלון. האוכל לא משהו, המרכיב העיקרי - בשר שמן של פרה או של חזיר. כמה מחברינו היהודים הינם שומרי כשרות, וכך גם כל חברינו הערבים, שחלקם אפילו סרב לאכול אוכל מכלים שבישלו בהם את בשר חזיר והסתפקו בלחם ובירקות...

ביקור ביאש
למחרת התפצלנו. את השפים לקחו במרוכז לקניון גדול לקנות מצרכים לתחרות וכלים חדשים במקום אלה שנשברו, ואילו השופטים יצאו לסיור להכרת העיר. הצטרפנו למיניבוס השופטים ומצאנו שלסיור הצטרפו עוד חמישה אורחים. שני שפים ממזרח ירושלים, אשתו של אחד מהם ושתי סטודנטיות מבית הספר לבישול "נוטרדאם", הם באו כנציגי פלשתין באמצעות הירדנים. שף אודה ואשתו הם מוסלמים, כך גם הסטודנטיות שלבושות בלבוש מערבי, כשאחת דתיה מאוד חובשת מטפחת המכסה את שערות ראשה וצווארה, ואילו את האחרת כאילו קטפו מלב מתל אביב. השני היה מנכ"ל ביה"ס לבישול שף נביל אחו, שהוא ארמי (כמו לבן אבא של רבקה ולאה) וזה כבר סיפור אחר...
את הסיור הדריך סטודנט יהודי לאלקטרוניקה, ליביו שמו, שסיפר, אחרי שגילה כי בסיור יש גם ישראלים ויהודים, כי לפני 5 שנים השתתף בחידון התנ"ך בישראל והגיע למקום השביעי המכובד. ביקשנו שיראה גם אתרים יהודים והוא הביא אותנו אל בית הכנסת הוותיק והראשי של יאש. בית הכנסת ממוקם בצמת מרכזי שהיה פעם ליבה של השכונה היהודית. את ראשו מכסה בגאווה כדור (יותר סלק מאשר בצל) מצופה כסף ונוסח קתדרלה פרבוסלאבית ומעליו מתנוסס מגן דוד... בית הכנסת עומד ריק. את חצרו ממלאים קוצים, חרולים ועשב ששרד את החורף הקשה. הבניין עצמו תומך יותר מאשר נתמך בפיגומי עץ נוסח שנות החמישים בישראל . הפיגומים מעץ, מטים ליפול.
כמה זמן זה עומד ככה? שאלתי את ליביו.
חמש...שש שנים... ענה, לעירייה אין כסף, הוסיף בהתנצלות.
זה היה כבר במחצית השנייה של חודש מרס. בישראל הפעילו מזגנים ברכב, ורומניה עדיין מכוסה שלג קפוא ומלוכלך. העצים עדיין עמדו עירומים  ואף פרח לא נראה ברחוב. הקהילה היהודית ביאש קטנה, כחמש מאות בני אדם רובם מבוגרים. אין ביכולה לגייס כסף לשיפוצים. מול חזיתו הדרומית, במרחק של עשרים מטרים הוצבה אנדרטה, מעין אובליסק משיש שחור בגובה של כשלושה מטרים ובמרכזה מנורת שבעת הקנים מוזהבת על רקע לבן. למרגלותיה על לוח שיש לבן ובו מסופר סיפורה הנורא של קהילת יהדות יאש. בסוף יוני 1941, ביומיים, טבחו במקום הנאצים ועוזריהם הרומנים, 15,000 יהודים. כל הקבוצה ניצבה שקטה ואילמת מול האנדרטה הצנועה. חברינו  החדשים ממזרח ירושלים עמדו קצת בצד, אף הם, חרישיים מאוד. אני, הצטמררתי.
אולי מכאן ניטע בנו הכוח הזה להצליח בתחרות דווקא ובמיוחד ביאש.

התחרות
התחרות נערכה במשך יומיים: שבת וראשון.
היום הראשון (יום שבת):
נושא התחרות היה "אומנות הבישול של מנות מוכנות מראש". הכוונה למטבח קר וכל מתחרת צריך להכין 6 מנות עבור השופטים ו-6 עבור הקהל. הקטגוריות:
1. מתאבנים.
2. מתוקים ומגדניות (דברי מאפה).
3. יצירתיות (חדשנות).
4. מטבח חליפי (אלטרנטיבי).
5. פיסול.
המתחרים חולקו לצוותים ולכל צוות הוקצו 6 שעות לעבודת ההכנה במטבח המלון. בבוקר התחרות בשעה 10:00 נערך טכס הפתיחה הרשמי ומיד לאחריו נרשמו המתחרים וכל אחד הצהיר על מה בכוונתו להתחרות. צוות מתחרה, לצורך העניין, יכול להיות אדם אחד או כמה ביחד. במידה וצוות זוכה במדליה כל אחד מחברי הצוות יקבל מדליה. רק שמעון שושן ודורון וודקה ונדמה לי שמישהו מקבוצת אבו גוש הודיע ושהם מתחרים כל אחר לבדו. מאוחר יותר הם הבינו שעשו טעות והתחברו לצוות אחד. צוותים נוספים היו:
1. צוות איציק – שף איציק חליבה המנכ"ל עטור המדליות והגביעים של איגוד השפים שאליו חבר איציק דהאן, מ"פ במשמר הגבול לשעבר, שעשה הסבה ואחר כך הפך תלמידו של איציק חליבה והיום מורה בבית הספר לבישול שהוא מנהל ושף מסעדה.
2. צוות אבי – שכלל את שף אבי סיגאוי, איש צה"ל, עטור פרסים וגביעים וביניהן מהתחרויות החשובות בעולם, תלמידו השף הטרי צחי מויאל, אף הוא מצה"ל וחובב הבישול, בעליו של הבלוג "צרמלה", אמנון יפרח איש צה"ל השלישי בצוות.
3. איסמעיל ג'עבר היה לבד.
4. האני מחמוד וחסן ג'עבר.
5. פאדי ג'עבר ומורד עבד אל רחמן.
בשעה 14:45 הייתה אמורה שיירת השופטים לעבור מצוות לצוות, לטעום, לשאול שאלות, להריח ולרשום את התרשמותם.
בערב –  טכס חלוקת המדליות. מי שהפתיע לטובה ובגדול היה צוות צה"ל בפיקודו של הקפטן אבי סיגאוי. שגרף מדליית ארד אחת, 3 מדליות זהב, 2 גביעים וחשוב מכל את גביע אלוף האלופים של התחרות כולה מי שעוד זכה במדליות היו איסמעיל ג'אבר, שף קונדיטור של מלון המלך שלמה באילת - מדלית זהב אחת וצוות איציק מדלית זהב אחת.
היום השני (יום ראשון):
הנושא היה "בישול באוויר הפתוח של מאכלים מסורתיים עם חדשנות".
בתחרות היו שוב 4 קטגוריות שונות ושוב כל מתחרה אמור היה להציג מנות כפולות האחת לשופטים והאחרת לקהל הרחב. ואלו הקטגוריות:
גריל, מחבת או פלנצ'ה (משטח גריל אטום), קדרה, חדשנות.
ההתמקמות הייתה בכיכר שלפני המלון באוויר הפתוח בשעה 11:00. ביקורת השופטים אמורה הייתה להיות בשעה 15:00.
דבר נוסף, הצוות הישראלי התבקש להכין מנה ישראלית טיפוסית (המצרכים, הפעם על חשבון המארחים מרומניה). הבישול יעשה חי במקום וטעימות ממנו יחולקו לקהל הרחב.  המנה שנבחרה מג'דרה של אורז, עוף, ירקות שורש ועדשים – ההצלחה הייתה גדולה או שהקהל רעב?  שניהם נכונים.

היום הראשון (שבת)
כזכור לכם, חברי המשלחת הישראלי כמעט ולא עצמו עין החל מיום רביעי בבוקר עד ליום חמישי מאוחר בלילה. רוב חברי המשלחת יצאו בערב לארוחת ערב חגיגית ורק אחר כך התברר שצוות צה"ל לא הצטרף והתחיל לעבוד על המנות לתחרות. למחרת בבוקר יצאו הצוותים למרכז קניות כדי לרכוש את המצרכים הנחוצים להם: ירקות, פרות, בשרים ודגים ותחליף לצלחות שנשברו.
מכיוון שהמטבח אינו גדול דיו, חלק גדול מהצוותים קיבלו משמרת שמתחילה בחצות הלילה ועד לשעה 6 בבוקר של יום השבת. בשעה 10:00 נפתחה התחרות. נדמה לי שאיש לא הצליח לגנוב שעת שנה כולם המשיכו בכוחו של האדרנלין המתפרץ עד לסיום של אותו ערב בחצות.
מי שהצליח יותר מכולם הוא איסמעיל שהתמקד לבדו במנות קונדיטוריה, תחום התמחותו הבולט. למזלו הוא קיבל מרחב עבודה גדול בחדר הקונדיטוריה האחרים, כמו למשל שמען ודורון, קיבלו משטח בגודל של 80 סנטימטרים רוחבו על 2 מטרים אורכו. מתקן הגז היה תמיד תפוס ולעיתים היה צורך בהמתנה מעצבנת עד שיתפנה. ראיתי את שמעון רוכן על המזוודה ומרכיב עליה מנות לתצוגה. קשה להאמין. אולי לא תאמינו הכל היה ברוח טובה. האנשים עדיין היו חדורי מרץ.
איציק חליבה הלך כהרגלו על מנות מפתיעות, וביניהן רולדות של מיני בשרים. לעיתים הבשר היה הגורם המפתיע ולעיתים המעטפת שלו, כך למשל הוא הכין רולדה של בשר ארנב (שהביא קפוא מהארץ) או רולדה דו צבעים וטעמים של אווז ועוף שתי מסות בשריות האחת אדמדמה והאחרת לבנבנה וביניהן חוצץ מוס צהבהב חרדלי. המעטפת הראשונה הייתה עשויה עלי תרד ירוק, כלומר, העלים נחלטו לרגע במים רותחים, צוננו מיד בקערת מי קרח. בסבלנות רבה הניח זה לצד זה עלי תרד פרושים כך שייצרו שטיח אחיד שהפך למעטפה אחידה ובלתי מחוררת. יותר ממנה זו הפתיעה העטיפה הבאה – בננות. איציק פרש בננות במנדולינה לעובי אחיד הניח אותן זו לצד זו בחפיפה וגיהץ אותן. כן גיהץ אותן עד שהתקרמלו, נצרבו והפכו למשטח אחיד בעל גוון ענברי התוצאה – טרין עוף במעטפת בננות מיובשות ועלי סויה. לומר את האמת, הצטערתי מאוד שממנה לא טעמתי.
מדי פעם היו המשתתפים קוראים לראובן שהיה על תקן של מורה רוחני ויועץ קולינארי ומבקשים שיחווה דעה. גם לאון הנשיא החדש של האיגוד הסתובב בין המתחרים והרגיש "אבא של כולם". כל כך הייתה חשובה לו ההצלחה של נציגי ישראל.
האווירה הייתה מרתקת. מעניין היה שיתוף הפעולה והפרגון שהרעיפו חברי המשלחת הישראלית. לא רחוק מצוות איציק עמד ילד (נראה כמו ילד) ממולדבה וחרט, פיסל בדלעת  זוג נאהבים. המכשיר מקדחת שיניים ומסמר וסכין גילוף קשה להאמין מה יכול להפיק ילד מוכשר מדלעת.
דורון וודקה הכין מנה של סביצ'ה עם טרטר של דג בס עם אבוקדו על מצע של עלי אורז מטוגן ומתנפח.
איסמעיל ג'אבר בא נרעש ותזזיתי ומבקש מאוד מאוד לימון צהוב. אני צריך גרידת לימון לעוגה, הסביר. קח, אומר לו שמעון שושן, תחזיר אחר כך אני צריך אותו למיץ.
בשעה 02:00 פרשתי לחדרי. הם המשיכו.
לקראת מחצית היום הצטרפתי אליהם שוב לראות כיצד הם מרכיבים את המנות. מתברר שהפרזנטציה של המנה יש לה משקל גבוה, אולי יותר אפילו מהטעם בניקוד השופטים וחשוב להקפיד. ראובן היקה ובעל ניסיון בינלאומי רב יותר מכולם שנצבר מ-50 שנות עבודה בארץ ובעולם, שף ותיק ומורה של דורות רבים. מגיח מדי פעם ובמבט בוחן ומחמיר ובקולו השקט הוא שואל אם התות נמצא שמאל של המנה מדוע בצלחת הכפולה הוא מצד ימין שלה?  מדוע יש עלים על הפרי?
כי הפרי צהוב והעלים ירוקים נותנים לו מסגרת יפה - ענה איסמעיל.
אתה רוצה שיאכלו אותו עם העלים?
לא.
אז תוריד מיד את העלים! אומר ללא רחמים וכל כוונתו לטובה, אחר כך אותו מתחרה זכה במדליית זהב וגם הוא כמו רבים מחבריו חייבים לראובן הרבה מאוד.
לאון מנחם זכה בכבוד להיות לא רק הנשיא החדש של איגוד השפים והטבחים הישראלי, אלא, להיות גם נשיא חבר השופטים בתחרות. כך שלמעשה אסור היה לו להתערב יותר מדי בשלב ההרכבה, למנוע לזות שפתיים.
 השופטים מטבע הדברים התקשו לעמוד בלוחות הזמנים, מפני שאתה לא עוזב ביקורת באמצע רק כי כתוב שבשעה מסוימת אתה צריך להיות אצל מישהו.
כשנחתנו ברומניה ירד שלג קל. חלקים רבים ממנה היו עדיין מכוסים שלג כך גם בכפרים, על המדרכות והכיכרות של עריה. לכן, לא פלא שהמלון היה מוסק ומחומם בהתאם. הבעיה הייתה שאם השופטים אינם מגיעים בזמן הרבה מתצוגות האוכל שנרקחו, בושלו, נאפו והורכבו על הצלחת החל להימס, לקרוס ולהתפוגג, הוסיפו לכך את העייפות המצטברת של האנשים ותבינו מה הולך לקרות בשעות אחר הצהריים.

סודי ביותר
הכי סודיים מכולם היו צוות צה"ל. הם לא כל כך הראו מה הם עושים, לא כל כך שיתפו את האחרים בתוכניות שלהם עד שלבסוף השפן נשלף וצה"ל, כמו תמיד, הצליח להפתיע וניצח. השולחן שלהם היה יצירת מופת אחת גדולה. ההשתאות הייתה רבה.  מפני שאצלם הכל נראה אחרת. מודרני חדשני. איזה כלים יפים. כמה נאה המנה המסודרת על הצלחת. הרכבה, הצבעים, הפשטות והיופי של המנות. הצלחות שאינן עמוסות והכול אוורירי ואחר. ליד כל מנה הונח פתק שהסביר את הרכבה,  השולחן קיבל נופך תלת ממדי ולא הייתה צלחת שהסתירה את חברתה. מלאכת מחשבת. פלא שהכתר הועבר אליהם? למגינת ליבם של אלה שחלמו או שחשבו שייקחו את התחרות הזאת בהליכה.
סיפרו לי אבי סיגאוי, צחי מויאל ואמנון יפרח כיצד הם נגשו לתחרות; הרעיון נולד במוחו של אבי שכבר לפני 3 חודשים החל לתכנן כיצד תראינה המנות. הוא ידע שזה יהיה קשה והציע לצחי להצטרף כבן זוגו לצוות וצחי הביא עמו את חברו הטוב אמנון, נגד בחיל האוויר וחובב אוכל. הם נפגשו, אבי הסביר מהן תכניותיו ומהן המנות שתכנן. והצוות התלהב. קבעו יום שלם שבו הסתובב בחניות ובחרו כלים מתאימים ואבזרי קישוט. אחר כך נפגשו להכנת המנות השונות כל מנה צוירה מראש על ידי אבי ונקבע הרכב החומרים ואופן ההכנה שלה. ביניהן מנות מולקולריות. כל אדם בצוות קיבל תפקיד שבו הוא היה היעיל ביותר והביא יתרון עם משקל סגולי לצוות. הוחלט, מטעמי אגו שאבי הוא הקפטן והשאר הם המלחים, את האגו משאירים בצד עד שיחזרו לארץ. כך היה.
פעם, סיפר אבי, ערכנו ניסוי בבסיס (את החומרים הם קנו מכספם. נא לא לדאוג) אבי שומר שבת, אז שוב אין צורך לדאוג לכשרות. החיילים והחיילות שהריחו את מה שמתבשל בסירים (טוב שאת ההכנות לתקיפה באיראן עדיין הם לא מריחים) ביקשו לטעום מהן. התגובות של הנסיינים הצעירים היו מעודדות.
"הגענו לתחרות כשל אחר ידע מה הוא הולך לעשות. לא היה חסר לנו כלום. קנינו ברומניה רק את המצרכים הטריים שלא יכולנו להביא מישראל", הוא מספר. והתוצאה ידועה; מדליות, גביעים וגביע אלוף האלופים.

היום השני
למחרת הכול חזר על עצמו, אלא, שהפעם היה קשה יותר. האנשים היו ממוטטים מהימים הקודמים והפעם ניצבה בפניהם מטלת הבישול באוויר הפתוח, וזו הייתה מכה שלא כתובה בתורה... עשרות צוענים על ילדיהם הסתובבו בשטח ושלחו ידיים לכל עבר בניסיון, לעיתים קרובות בהצלחה, לגנוב פריט זה או אחר, בקבוק שתייה, מחבת, יין, ומה לא? את אחדים מהישראלים שעצביהם היו מתוחים עד הגבול העליון, זה ממש הטריף.
תוסיפו לכך מנת עיניים טרוטות מעייפות, חוסר שינה ומתח מרובה, שממילא נדרשת כאן, הרי בסופו של דבר זוהי עדיין תחרות על כבוד ויוקרה, ותבינו את מה שעבר עליהם. בערב שוב הצטברו כמה מדליות אצל הישראלים ועמה שוב כאלה שלא זכו במאומה חוץ אולי מניסיון רב ומפח נפש.

בשורה התחתונה
"זה לא זול להגיע בכוחות עצמך לתחרות בינלאומית", אמר לי האני ג'אבר, שהיה מעין ראש הקבוצה ה'אבו-גושית'. "נחלתי אכזבה. אני הוצאתי 20 מנות לתחרות, אפילו אחת לא זכתה. זה הגיוני בעיניך? איך זה יכול להיות? המארגנים רצו לתת מדליות גם לצוותים של ארצות אחרות שהיו הרבה פחות טובים מאתנו. אני מרגיש שלא התייחסו אלינו..."
לחברי החדשים (כולנו הפכנו חברים במהלך הימים האלה) ובמיוחד לאלה שלא זכו אני רוצה לומר שלא הכול נורא, מפני שאת האוכל שלכם שאותו טעמתי אני מוכן להזמין, לשלם ולאכול בכל שמחה משפחתית שתהיה אצלי הוא היה מצוין עשוי בטעם עם מחשבה ויצירתיות, ובזה הוכחתם לי ולאחרים שיש לכם הרבה מה להציע. לעומת זאת, להצליח בתחרות בינלאומית זו תורה אחרת שלומדים אותה מתוך ניסיון פרטי (כואב ויקר לעיתים) או מניסיון של חברים לצוות. לצעירים, עתידכם פתוח לפניכם ולמבוגרים שביניכם שכבר זכו בתהילה, להיות שף טוב אין זה יותר עניין של גיל, המקצוע הזה הוא מצבור של ידע וניסיון וההצלחה תבוא מאליה. חשוב יותר שהמשלחת חזרה עם שלל כל כך נכבד והביאה כבוד לכל המשתתפים בה וגם לנו הישראלים.

סרטון קצר מהענקת הפרסים


 


הרשמו כאן חינם לקבלת עדכונים ממזון+
דואר אלקטרוני
שם פרטי
שם משפחה
 
+ הוסף תגובה חדשה
תגובות:
Loading בטעינה...
 הוספה למועדפים    |   חזור למעלה    |    הפוך לעמוד הבית    |    מפת האתר    | 


 © כל הזכויות באתר זה שמורות לחברת מירב-דסקלו הפקות בע"מ

לייבסיטי - בניית אתרים