הרשם לקבלת עדכונים
דואר אלקטרוני
שם פרטי
שם משפחה
תפקיד/מקצוע

   
Wine Israel
מחירים לנוחותך




קייטרינג

אינדקס חברות קייטרינג:
קראו ביקורות, וערכו
השוואת מחירים

www.cateringo.co.il

 
קטלוגים דיגיטליים

 
למה זורקים אצלנו אוכל טוב לזבל?
20/7/16
שירות מזון+ 

 
 

גופי הסעדה מפחדים לתרום מזון משובח, שנותר להם בסוף יום עבודה, מחשש לאחריות פלילית. גם אי-הבהירות הקיימת כיום בסימון תאריכי התפוגה גורמת להשלכת מזון טוב לפח. זה הזמן להקים גוף ממשלתי שיטפל בבזבוז המזון. ראוי שהיצרנים והיבואנים, יקלו על הצרכנים

אבי הוכמן
--------------
מנכ"ל קבוצת ISS ישראל מתאגיד ISS העולמי



לאחרונה פרסם הביטוח הלאומי את דו"ח מימדי העוני והפערים החברתיים בישראל. הנתונים כואבים ומדאיגים; לאחר שהדו"ח של השנה הקודמת יצר תחושה אופטימית והציג ירידה במספר המשפחות החיות מתחת לקו העוני, בדו"ח שפורסם השנה התהפכה המגמה וכעת שיעור העוני נמצא בעלייה גדולה. לפי הדו"ח, 22% מאזרחי ישראל הם עניים, כלומר - למעלה מ-1.7 מיליון איש, מתוכם כ-445,000 משפחות ולמעלה מ-770,000 ילדים. גם בהשוואה עולמית, מצבנו בכי רע; ישראל מדורגת שנייה מהסוף במספר העניים בקרב המדינות החברות בארגון ה-OECD.
על הרקע הזה, כואב במיוחד הבזבוז המשווע של המזון בארץ. מוסדות, ארגונים ומקומות עבודה רבים, לצד חברות ההסעדה בארץ שעובדות לפי התקנים המחמירים ביותר ומספקות להם את המזון, נמנעים מלתרום את המזון בעיקר בשל חשש מהפרת הוראות משרד הבריאות לגבי תרומת מזון ומתביעות משפטיות במקרה של הרעלת מזון. לפי הערכות, אנו מדברים על כמויות מזון אדירות שנזרקות לפח, מאות אלפי טונות בשווי מיליארדי שקלים מדי שנה. מצב זה קיים במשך שנים רבות, ועדיין לא נמצא לו פתרון. האם אין דרך בה ניתן לפתור את הפלונטר ולספק באופן יומיומי מזון רב לנזקקים?

* * *

ובמספרים; לפי הערכות שעולות מדו"חות ומחקרי עבר שערכו ארגון המזון העולמי והוועדה העולמית לביטחון תזונתי, בישראל מתבזבז מזון טרי בעלות של למעלה מ–6 מיליארד שקלים בשנה מתוך התפוקה החקלאית בלבד, מספר שאינו כולל השמדה גדולה של פירות וירקות בשל "חובת המעשר" הנהוגה בארץ ואינו כולל גם בשר (בעלי חיים). גם מבקר המדינה נדרש לנושא; בדו"ח שלו הוא אמר כי "לאבדן המזון השלכות חברתיות, סביבתיות וכלכליות... בהיבט החברתי-כלכלי המזון אינו מנוצל להזנת נזקקים שידם אינה משגת לשלם עבורו, ואילו עלויות הגידול והייצור היורדות לטמיון עשויות לגרור העלאת מחירים ועקב כך הגדלה של הפערים החברתיים. בהיבט הסביבתי-כלכלי, הוא מגלם בזבוז משאבי טבע ותשומות ששימשו לייצור המזון... הצלת מזון היא פתרון מנצח לחברה, לסביבה ולכלכלה".
למדתי משהו מעולם ההסעדה המוסדית בו אני חי. אנו מגישים מדי יום קרוב ל-100,000 מנות ביום, יודעים כיצד להכין אותן היטב, באופן בטיחותי, איכותי, בריא וטעים, ותוך מניעת בזבוז של חומרי גלם. ועדיין, למרות שאנו יודעים להשביע את רצון הלקוחות ומקפידים שלא להשליך מזון מיותר, אנו – לצד חברות כמונו, בתי מלון, מסעדות ואף גופים כמו צה"ל והמשטרה - מוצאים עצמנו מדי יום עם מזון רב שהיינו רוצים לתרום, אך אנו נאלצים לזרוק. לשמחתנו, אנו ולקוחותינו מצליחים לתרום חלק מהמזון באמצעות שיתוף פעולה רב שנים עם ארגון "לקט ישראל", אך מדובר בכמויות זניחות לעומת הכמויות שאנו יכולים להציל. 

* * *

נושא זה כמעט ולא זכה עד היום להתייחסות של גופי השלטון. יוצאת דופן היא הצעת חוק שהוגשה בשנת 2007 שביקשה לפתור את המצב באמצעות הענקת פטור לתורמי מזון מאחריות אזרחית ופלילית לנזק שייגרם עקב התרומה, אולם משרד המשפטים התנגד וההצעה נפלה. ברור כי הנושא לא ייפתר עד שגורמי הרגולציה יטפלו בנושא, ויעודדו את העברת המזון לנזקקים במקום לעודד את השמדתו. לכן, אני קורא למקבלי ההחלטות להקים באופן מיידי גוף ממשלתי שיסייע בתיווך בין הארגונים התורמים לבין העמותות וגופי הציבור בכדי למנוע בזבוז משווע של מזון, שיכול להוות פתרון – ולו חלקי – לרעב בארץ, ולסייע להרבה אנשים שמשוועים לכך. בנוסף, גוף זה יוכל לייסד קבוצת עבודה שתכלול את נציגי משרדי הממשלה הרלוונטיים ואת הגורמים המקצועיים בתחומי המזון, המשפטים, הרווחה והבריאות. קבוצה זו תוכל לקבוע הנחיות ונהלים שינחו באופן מוסדר ומוסכם את תרומת המזון, במטרה לפתוח בהליך חקיקה שיסדיר את הנושא מהר ככל האפשר. בצרפת נחקק חוק מוצלח במסגרתו מחוייבים כל הקמעונאים והסופרמרקטים, לצד גופים נוספים, לתרום מזון שלא נמכר לצדקה או למזון לבעלי חיים. אין סיבה שזה לא יקרה גם אצלנו, אין לנו את הלוקסוס להשליך 6 מיליארד ש"ח לפח.

* * *

ובאותו עניין;
בעולם בו אוכלוסיית העולם גדלה, אך המשאבים הולכים ואוזלים, המשימה לספק מזון לכל בני האדם הופכת לאתגר של ממש. לפי דו"ח ארגון המזון והחקלאות של האו"ם, כשליש מהמזון העולמי (כ-1.3 מיליארד טון בשנה) מתבזבז בטווח שבין השדה או המשק לבין הצלחת. גם אצלנו בישראל המצב אינו שונה, אך אצלנו, לצד מחסור גדול במשאבים, קיימים גם שיעורים גבוהים של עוני ושל חוסר ביטחון תזונתי, ולכן אובדן המזון המשווע כואב פי כמה. הסיבות לבזבוז המיותר רבות ומגוונות ונובעות מבעיות בירוקרטיות, היעדר אכיפת מכסות גידול בקרב חקלאים, וגם עקב תרבות של צריכת יתר ושל חוסר הבנה של הצרכנים.
על פי מדד ה-OECD, ישראל ממוקמת במקום השני במדד שיעור זריקת המזון במשקי בית. מדובר על כ-14% מהמוצרים הנצרכים בכל בית ישראלי, אשר מוצאים את דרכם אל הפח במקום אל הצלחת. נתון עצוב, בהתחשב בכך שישראל מתאפיינת בפערים סוציו-אקונומיים מהגדולים בעולם, וכי היהדות אוסרת השמדת מזון ומקדשת מצוות של עזרה לזולת וסעד למעוטי היכולת.
אחת הסיבות המרכזיות לכך היא אי-הבהירות הקיימת כיום בסימון תאריכי התפוגה במוצרי הצריכה השונים. מוצרים רבים מסומנים על ידי היצרנים באמצעות מונחים עמומים כמו "לשימוש עד", "לשיווק עד" או "עדיף להשתמש לפני". הסבר קצר: "לשימוש עד" נועד למטרות בטיחות המזון, ובעיקר למנוע הרעלת מזון בסוגים רגישים של מזון כמו דגים טריים, בשר ומוצרי חלב. "עדיף להשתמש לפני" מיועד בעיקר לאבטחת איכות; חשוב לדעת כי לעיתים המוצרים המסומנים בדרך זו, בדומה לפסטה, אורז, שוקולד ועוד, עדיין תקינים וראויים למאכל גם לאחר שתאריך זה חולף – כל עוד נותרו סגורים באריזתם המקורית. ולגבי "תאריך אחרון לשיווק" – הוא בכלל אמור לשמש לסימון ביצים ולא למוצרים אחרים כנהוג כיום, ומעטים מודעים לכך שהוא אף מאפשר שימוש בביצים חודש נוסף אחרי תום התאריך המוטבע.

* * *

ליצרנים וליבואנים, וגם לסיטונאים ולקמעונאים – ההבדלים ברורים; לעומתם, ריבוי הסימונים מבלבל את הצרכנים ומקשה עליהם להבין עד מתי הם יכולים להשתמש במוצרים. במקרים של חוסר בהירות, הצרכנים מוצאים עצמם אובדי עצות, שופטים לחומרה ולרוב משליכים לפח מזון תקין לחלוטין בשל החשש מהשלכות צריכת מזון מקולקל. מניעת אבדן המזון יכולה לחסוך כספים רבים בהוצאה השנתית של כל משק בית, ולתוצאות חיוביות רבות בתחומי הקיימות והסביבה – מאחר ויושמד הרבה פחות מזון. גם דו"ח מבקר המדינה נדרש לנושא, ודן בו בהרחבה; לטענתו, היצרנים והיבואנים נוטים לקבוע תוקף קצר מועד למוצרים כחלק ממארג של ״מקדמי-ביטחון״ מחשש לתביעות משפטיות מצד צרכנים.
אנו, בעולם ההסעדה המוסדית, למדנו להתנהל היטב בתוך עולם של בזבוז מזון משווע ולא מוצדק, תוך אבטחת מזון קפדנית. הצרכנים כמובן אינם "חיים" את הנושא ואינן מודעים להבדלים. ועדיין, גם אנו נאלצים לזרוק מזון – שלא בצדק, במקום לתרום אותו לנזקקים; זאת בגלל נהלים שגויים, שאינם קיימים במדינות אחרות. לכן, אני קורא ליצרני ויבואני המזון, כמו גם לגופים הרלוונטיים במשרד הבריאות ולמכון התקנים, לחדד את ההבדלים בין המונחים עבור הצרכנים, ואף לצרף הוראות אחסון נכון של המוצרים אחרי הפתיחה. על אף שצריכת היתר משרתת את היצרנים והיבואנים, ולמעשה את כל "שרשרת אספקת המזון", חשוב לזכור כי יש לכולנו אחריות כלפי החברה בה אנו פועלים והסביבה בה אנו חיים. במדינות אחרות כבר הוכיחו שזה אפשרי; בהולנד למשל, הכריזו על שנת 2014 כ"שנה של הפסקת בזבוז המזון" בשיתוף עם היצרנים, יזמו מסע הסברה להעלאת המודעות לבזבוז מזון והסבירו לציבור את ההבדל במונחים המורים על פקיעת תוקף מוצרי מזון.
אני מאמין שעם הפעולות הנדרשות, לצד הגברת המודעות למונחים השונים והפרשנויות השונות המיוחסות להם, נוכל להגיע לחיסכון שנתי לא מבוטל עבור כל משק בית בישראל. חיסכון שיתרום, אפילו גם אם רק במקצת, לצמצום הפערים בחברה, לטיפול ביוקר המחייה וחשוב מכך – למנוע בזבוז של מזון ראוי ואיכותי.








 

הרשמו כאן חינם לקבלת עדכונים ממזון+
דואר אלקטרוני
שם פרטי
שם משפחה
Bookmark and Share
Back שלח לחבר הדפס
כניסה חופשית
למהדורה הדיגיטלית

יש להקליק על השער ולהמתין לטעינה
לצפייה באינטרנט, בסמארטפון ובטאבלט
לארכיון מזון+
 
תערוכות, כנסים וימי עיון
 
אתר השפים ICPA
(בחסות מזון+) 
 
התאחדות השפים והקונדיטורים המקצועיים בישראל - ICPA
www.icpa-israel.co.il

 
 הוספה למועדפים    |   חזור למעלה    |    הפוך לעמוד הבית    |    מפת האתר    | 


 © כל הזכויות באתר זה שמורות לחברת מירב-דסקלו הפקות בע"מ

לייבסיטי - בניית אתרים